פסיכותרפיה ברוח העקרונות של הגישה היונגיאנית
הפסיכותרפיה היונגיאנית מתמקדת בחקירת ההיבטים העמוקים של הנפש.
ק.ג. יונג הדגיש את הבנת יחסי הגומלין בין החוויות המודעות שלנו לבין תכנים החבויים בלא מודע והמשפיעים על הרגשות שלנו ועל התנהגותנו. בתהליך הבנת יחסי גומלין אלו מתרחשת הרחבה של התודעה האישית והכללית שלנו, המסייעת לנו להתבונן על עצמנו, ולהגיע להשתלבות מספקת יותר בחברה ובחיי היום-יום שלנו. בוגרים בגילאים הצעירים מתמודדים בדרך כלל עם שאלות של זהות עצמית והשתלבות בחייהם הפרטיים והחברתיים. מגילאים מבוגרים יותר יכול להתעורר צורך להתמודד עם שינויים בחיים במגוון של שאלות כמו: סטטוס אישי, חברתי, או תעסוקתי. שינויים מהסוג הזה מעלים פעמים רבות את השאלה של משמעות החיים. מאפיינים בולטים של הטיפול בגישה היונגיאנית ניגשים לשאלה זו כשאלת אמצע החיים, ומאפשרים לקבל זווית פסיכולוגית המעניקה התחדשות נפשית ואיזון מחודש בחיים.
בתהליך הטיפולי אנו ניגשים אל הסבל עימו מגיעים לטיפול עם התבוננות על החוויות והרגשות שלנו במערכות היחסים השונות שלנו, במעגלי קירבה שונים, ועל הזיקה שלהם לעולם הפנימי המתבטא במערכת של דימויים, וחלומות. ההתיחסות אל הסבל נעשית עם בנייה של קשר אל העולם הפנימי החבוי בתוכנו, ומתוך הבנה שבאזורי נפש אלה שוכנים חומרי הריפוי האישיים היכולים לתת מענה לסבל נפשי רב. ק.ג. יונג תאר רבדים שונים של הלא-מודע הנימצאים בקשר ביניהם ויכולים להשלים זה את זה וכך לדחוף לקראת התפתחות נפשית.
הבנה זו של הכוחות הנפשיים הפנימיים היא בהתיחסות אליהם כמשאבים פנימיים היכולים להוות מנוע צמיחה. הגישה לסימפטומים ריגשיים היא לא רק דרך הסבל שהם מחוללים, אלא גם בראיה שלהם כנותני גישה לאפשרויות של התפתחות. בקשר זה בין המודעות לבין הלא-מודע מתאפשרת בניה של גשר בין תנאי גדילה, טראומות, משברים, לבין משהו שאנחנו חותרים להגשמתו. המטרה היא להביא לשלמות נפשית ולהגשמה אישית.
הטיפול היונגיאני מסתכל על העבר ועל העתיד. ק.ג. יונג כתב שלחיים יש גם את המחר שלהם ולא רק את האתמול שלהם. תמצית האתמול והמחר נמצאת בהווה המתמשך שהתבוננות עמוקה בו מאפשרת פרספקטיבה שונה וחדשה על ההתרחשויות המטרידות אותנו.
בטיפול אנחנו מחפשים יחד את הפוטנציאלים והאפשרויות היכולים לפצות על קשיים ריגשיים, ואת הדרך לתת לפוטנציאלים אלה ביטוי. יש משקל משמעותי בכל גיל להגשמה – החל מהגילאים של הילדות וההתבגרות (גילאים בהם אינני מטפלת), דרך הבגרות והגילים המבוגרים של גיל העמידה והגיל השלישי (גילאים המטופלים בקליניקה שלי).
הבנת הביטויים השונים הללו של הנפש נעשית מתוך מתן משקל משמעותי למערכות של דימויי נפש, ובטכניקת העבודה נעשה שימוש בחלומות, דמיון פעיל, ובאפשרות למתן ביטוי אומנותי. הבנת ביטויי הנפש הללו נעשית באמצעות אסוציאציות מחיים אישיים, וגם באמצעות הקשרים רחבים וכלליים יותר מהתרבות האנושית – מיתוסים, אגדות עם, יצירות קולנוע, ספרות, שירה, אומנות פלסטית, מדיה, ועוד. כל זאת על מנת להרחיב את התודעה ולהגיע לתובנות ולראיית עולם ומציאות המרפאות את הנפש.
